חֲדָשׁוֹת

הודו היא אחת מיצרניות הכותנה הגדולות בעולם, יצרנית היוטה הגדולה בעולם ויצרנית המשי השנייה בגודלה. ב-2019/20 הייצור היווה כ-24% מהעולם, וקיבולת חוטי הכותנה היוותה יותר מ-22% מהעולם. תעשיית הטקסטיל והבגדים היא אחד מפלחי השוק הדומיננטיים בכלכלה ההודית ואחד המקורות הגדולים במדינה לרווחי מט"ח. המגזר מהווה כ-15 אחוזים מהכנסות הייצוא של הודו. במיוחד בשנת 2019, לפני המגיפה, תעשיית הטקסטיל של הודו היוותה 7% מסך התפוקה התעשייתית של הודו, 4% מהתמ"ג של הודו, ויותר מ-45 מיליון איש הועסקו. לפיכך, תעשיית הטקסטיל והבגדים הייתה המקור הגדול ביותר של הודו להכנסה במטבע חוץ, והיווה כ-15% מסך ההכנסות מהיצוא של הודו.

תעשיית הטקסטיל של הודו היא התעשייה התחרותית ביותר של הודו, לפי נתונים, היצוא השנתי של הודו של טקסטיל היווה רבע מחלק היצוא הכולל. תעשיית הטקסטיל של הודו, המזינה באופן ישיר ועקיף מאות מיליוני אנשים, היא שנייה בגודלה אחרי החקלאות. הודו תכננה להפוך ליצרנית הטקסטיל השנייה בגודלה בעולם בזכות משאבי האנוש העצומים שלה, תעשיית טקסטיל של 250 מיליארד דולר שללא ספק תוציא עשרות מיליוני הודים מעוני.

הודו היא יצרנית ויצואנית הטקסטיל השנייה בגודלה בעולם אחרי סין, תורמת 7% מהתפוקה התעשייתית למרות שהיא מהווה רק 2% מהתמ"ג של הודו. מכיוון שהודו היא מדינה מתפתחת גדולה, התעשייה היא נמוכה יחסית, בעיקר עם חומרי גלם בתפזורת ומוצרים בטכנולוגיה נמוכה, ותעשיית הטקסטיל, בתור התעשייה העיקרית, היא אפילו יותר נמוכה. הרווחים של מוצרי טקסטיל והלבשה נמוכים ביותר, ולעתים קרובות מעט רוח תגרום לדימום רב. ראוי לציין שנשיא הודו נרנדרה מודי תיאר את תעשיית הטקסטיל כרעיון של הסתמכות הודית וייצוא תרבותי ייחודי. למעשה, להודו יש היסטוריה ארוכה ומפוארת של כותנה ומשי. להודו מרכז קנבוס ומכונות בכלכותה ומרכז כותנה בבומביי.

במונחים של קנה מידה תעשייתי, קנה המידה של תעשיית הטקסטיל של סין אינו מתחרה בהודו. אבל לתעשיית הטקסטיל של הודו יש שני יתרונות גדולים על פני סין: עלויות עבודה ומחירי חומרי גלם. זה בלתי נמנע שעלות העבודה של הודו נמוכה מזו של סין, מכיוון שתעשיית הטקסטיל של סין החלה דרך ארוכה של טרנספורמציה ושדרוג לאחר שהגיעה לשיאה ב-2012, והביאה לירידה במספר העובדים ולעלייה בשכר. לפי הסטטיסטיקה, ההכנסה השנתית של עובדי הטקסטיל בסין היא יותר מ-50,000 יואן, בעוד שההכנסה השנתית של העובדים בהודו היא פחות מ-20,000 יואן באותה תקופה.

בחומרי גלם כותנה, סין החלה במגמה של יבוא נטו, בעוד שהודו היא מודל ייצוא נטו. מכיוון שהודו היא יצרנית כותנה גדולה, למרות שהתפוקה שלה אינה טובה כמו זו של סין, היא מייצאת יותר כותנה ממה שהיא מייבאת במשך זמן רב. יתרה מכך, עלות הכותנה של הודו נמוכה, והמחיר משתלם. אז היתרון הטקסטיל של הודו הוא בעלויות הכותנה והעבודה. אם התחרותיות הבינלאומית של תעשיית הטקסטיל, סין היא יתרון יותר.